<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"י</h1>
<h2>דף נח:</h2>
מסכת בבא מציעא פרק הזהב תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק, כל המלבין פני חברו כאלו שופך דמים. אמר ליה שפיר קאמרת, דחזינא דאזיל סומקא ואתי חיורא. אמר אביי לרב דימי, במערבא במאי זהירי, א"ל באחוורי אנפי. גם בזו טעה ארסטוטאליס שאמר בספר המאמרות שלו דאזיל חיורא ואתי סומקא. ודברי חכמינו ז"ל הם אמת אף לחשבונו, שהביישן מתפחד כבושת גנב כי ימצא.
<h2>דף קא:</h2>
מסכת בבא מציעא פרק השואל (ק' ב') שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חברו, זה אומר זיתי גדלו, וזה אומר ארצי גדלה, יחלוקו וכו'. ואי אמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעין לו משום יישוב ארץ ישראל. איתמר היורד לתוך חרבתו של חברו ובנאה שלא ברשות, [ולא בעי לשום ליה] ואמר עצי ואבני אני נוטל, רב נחמן אמר שומעין לו ורב ששת אמר אין שומעין לו. מאי הוי עלה, אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן בבית שומעין לו, בשדה אין שומעין לו. שדה מאי טעמא, משום יישוב ארץ ישראל. ומיהו זה הדין אפילו בחוצה לארץ, וכדאמרי' איכא דאמרי משום כחשא דארעא. וקיימא לן דכל תרי לישני עבדינן כלישנא בתרא, ואם כן אף בחוצה לארץ אין שומעין לו, וכן הלכה.
<h2>דף קו:</h2>
מסכת בבא מציעא פרק המקבל המקבל, שדה מחברו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים, חטים יזרענה שעורים. קטנית לא יזרענה תבואה, תבואה יזרענה קטנית. מתני ליה רב יהודה לרבינא בר רב נחמן תבואה לא יזרענה קטנית [א"ל] והתנן תבואה יזרענה קטנית, אמר ליה לא קשיא, הא לן והא להו. פי' בבבל וכיוצא בו לא יזרענה קטנית מפני שהקטנית מכחשת הארץ. ואם כן יהיה הדין כך, תבואה לא יזרענה קטנית קטנית יזרענה תבואה, וה"מ בבבל אבל בארץ ישראל איפכא. וכבר ידוע הוא שאין מזג הארצות אחד, ושארץ ישראל היא חזקה וקשה וכמו שנראה במסכת תענית (כ"ב ב') בענין המטר שאין מתריעין לעולם על ריבויה בארץ ישראל וכמו שנבאר. ובבל הוא טבעני וכדאמרינן מסכת תענית פרק קמא (י' א') אמר רב עתידה בבל דחצדא בלא מטרא, אמר אביי נקיטנן טבעני ולא יבשני.
<h2>דף קח:</h2>
אם כן, הא דאמרינן פרק המקבל (ב"מ ק"ח ב') זבין לגוי לית בה משום דינא דבר מצרא, דגוי לאו בר ועשית הטוב והישר הוא, מיירי בחוצה לארץ, ואפילו הכי משמתין ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה. אי נמי בארץ ישראל ובאונס וכדלקמן. ועל מה שמכרה לגוי לית בה שמתא.
אם כן מצאנו שיהיה מותר לישראל למכור בארץ ישראל קרקעו לגוי על פי אחד מהדרכים שבארנו או כיוצא בהם, שמיני האונסים שונים הם. ויהיה פי' הירושלמי שנהגו למכור, כשיש לו אונס. וגמרין, שלא במקום אונס, ולא פליגי. והרב בעל העיטור ז"ל מודה בירושלמי ואפילו בסתם, ואם היה הדבר אסור בכל צד, לא היה הירושלמי תולה הדבר במנהג, כלומר, ויש מקום שנהגו שלא למכור ואפי' עם אונס וכסתם גמרין, או מקום שנהגו למכור לכל צרכיהם כמשכיר, ואם יכול למכור לגוי ביוקר, וימכרנו לישראל בזול, הרי זה משובח. וה"ב העטור ז"ל כתב אות מ"ם כיוצא בזה גבי זבין לגוי, והוא הדין במשכנו לגוי, דמשמתי' ליה, והביא בשם תשובות, אם אינו מוצא למכור (אלא) [לא] למצרן ולא לישראל אחר אפי' חצי דמיו, ומצרן מעכב למכרו לגוי, אם אינו מוכרה לחסרון מזונות, או שאין לו ממנה הנאה כל כך, לא כל הימנו שירביץ ארי עליו. שכך שנינו פ' השותפין שרצו (ב"ב י"ג א') שני אחים וכו', קח לך זתים ועשם בבית הבד, אף זה יעשה תקנה לעבדת שדהו. ואם הוא עני וצריך למכור לחסרון מזונות, יטריח בר מצרן לקנותו, וינצל מאונס הגוי. ואם אינו רוצה לקנות לא הוא ולא אחר, ואי איפשר לו שלא ימכור שדהו, מוכרו לגוי. שעני שאמרו בשני אחין, לא עני לגמרי, אלא עני לאותו דבר. אבל מ"מ יקבל עליו אונס הגוי. ובמתיבתא, אם אינו מוצא ישראל לקנותה, מוכרה לגוי. (מדגרסינן שמותיה משמתיה ליה עד דמקבל וכו') ע"כ. וכן נראה מלשון רש"י ז"ל, (גיטין מ"ד א') באמרו לזבוני מדעתו, שהרי כל אונס שלא מדעתו הוא, והם לא גזרו אלא (באונס) [בלא אונס] דהיינו מדעתו.
